מתלבטים האם אתם בשלים לגמילה מחיתולים? רוצים, אבל לא בטוחים איך?
הפוסט הבא הוא עבורכם, תהליך הגמילה הוא אחת מאבני הדרך ההתפתחותיות שעל הפעוט לרכוש בדרך לעצמאותו בגיל הרך. אותן אבני דרך שהוא נדרש לרכוש בעצמו בכדי שיצליח להפנים ולהבין כי ביכולתו ליישם אותן. בדומה ללמידה של הרדמות עצמאית ושינה רציפה בה האחריות לפעולת ההרדמה עוברת מתלות בהורה לילד, כך גם בתהליך הגמילה מהחיתול האחריות עוברת מהתלות בהורה שיחליף את החיתול, לפעוט עצמו. אם עד כה הוא יכול היה לעשות את צרכיו בכל מקום ובכל זמן, כעת הוא נדרש לשליטה על הסוגרים והבנה כי לפעולות שלו יש השלכות. משמע, ברגע שהוא לא עושה את צרכיו בשירותים הוא מרטיב או מלכלך את עצמו.
חשוב להבין כי מעבר להבנה הפיזיולוגית של הפעוט, תהליך הגמילה מושפע באופן ישיר מהאופן שבו ההורים מגיבים לתהליכי עצמאות. ככל שההורים מבינים את חשיבות המעבר מתלות בהם לאוטונומיה ועצמאות טבעית ובריאה ושואפים לכך, כך ישנה סבירות גבוהה יותר לתהליך גמילה יעיל יותר.
מתי גומלים?
תהליך הגמילה מחיתולים תרבותי בייסודו. ישנן תרבויות בהן הגמילה נעשית בשלבים מוקדמים בהתפתחות וישנן תרבויות בהן הגמילה נעשית בשלבים מאוחרים יותר. בעבר, בעידן שקדם לחיתולים החד פעמיים הנטייה הייתה לגמול בשלבים מוקדמים כדי להקל על הדמויות המטפלות, אך גם כדי לצמצם את הזמן בו התינוק שוהה בתוך חיתול רטוב שאינו סופג. היום הנטייה לגמול נעה בין גילאי 1.5-3 על פי רוב הגישות כאשר הגבול העליון הוא הכניסה לגן עירייה. מכאן אנו למדים כי תהליך הגמילה יכול להתרחש בטווח גילאים ובמצבים שונים, אך המשותף להם הוא היכולת של ההורה לנהל את התהליך ולהצליח להכיל את האתגר שבא איתו.
מה התפקיד שלנו?
כל הורה היה רוצה לעשות הכל כדי להקל על האתגרים והקשיים של ילדיו. גם אם במחיר של לעשות עבורם או במקומם. אך ברגע שאנחנו עושים את הדברים עבור הילדים שלנו ומנסים למנוע מהם קושי או סבל, אנחנו בעצם מונעים מהם להכיר את היכולות שלהם . למעשה אנחנו מעבירים להם את המסר שהם אינם מסוגלים ועדיף שאנחנו ניקח את המושכות לידיים. במילים אחרות, היכולת שלהם לקחת אחריות על עצמם, על הגבולות של הגוף שלהם ועל עשיית הצרכים שלהם מצטמצמת והם מתקשים לעשות זאת ואף מוותרים. ככל שילד תלוי יותר בהוריו כדי להצליח להתמודד פיזית ורגשית במשימות היומיומיות שלו, כך הוא מתקשה להתמודד עם סיטואציות שונות בהן הוא נתקל כשהוריו לא שם. אי יכולת ההתמודדות מביאה איתה המון פחדים, חרדה ובטחון עצמי נמוך. לכן לפני הגמילה שאלו את עצמכם עד כמה אתם נותנים לילידכם להתמודד ולחוות תסכול, עד כמה אתם מאתגרים אותו ומצליחים לתמוך בו או ללמד אותו? ומצליחים לכבד ולקדם את הנפרדות שלו בלי לקפוץ מיד ולהושיע אותו ברגעי קושי?
כדי להתחיל תהליך בריא ותקין עלינו להבין כי התהליך הוא של ילדנו. הוא זה שצריך להבין את סדר הפעולות ולקחת על עצמו את האחריות. אנחנו שם רק כדי לכוון, לתמוך, להכיל ובעיקר להיות שם כשהוא יבקש או יצטרך, לא לפני. ככל שתתערבו בתהליך ותיקחו עליו אחריות, הוא ימנע מלעשות זאת. בנוסף, חשוב שתבינו שהזמן הנכון והטוב ביותר להתחיל הוא כשאתם מוכנים להכיל ולהתמודד עם מה שיבוא. כשאתם יוצאים לדרך אתם יודעים מתי התחלתם אבל לא מתי תסיימו וחשוב להכיר בזה. כך גם בגמילה ממוצץ, מהנקה, מבקבוק ובכלל. חשוב למצוא את הדרך להגדיל את מיכל ההכלה שלנו כדי שיצליח להכיל את הכעסים, האכזבות, הקשיים שלהם לאורך כל הזמן שיידרש. אם אתם מרגישים שאתם לא שם או שאתם חלוקים על כך, חכו רגע וחזרו לזה שתרגישו שאתם חזקים רגשית כדי להתמודד ולתמוך באופן מלא.
לידה, גן חדש, מעבר בית, קושי בזוגיות, לחצים מהסביבה ועוד סיבות כאלו ואחרות יכולות להקשות עלינו להיות שם עבורו ולכן יש לקחת זאת בחשבון ולתכנן את הגמילה לזמן הנכון לנו ביותר.
ובכל זאת, מה נרצה לראות כדי להתחיל?
בהנחה ואתם מגיעים לקרוא את המסמך הזה כהורים לבני 1.5-3 חשוב לראות אם אתם מזהים חלק מהדברים הבאים:
1. הפעוט יודע לאותת באופן כזה או אחר על עשיית הצרכים שלו. זה לא חייב להיות צמד המילים קקי או פיפי אלא סימון כלשהו. אפילו בקשה לסגור את הדלת כאשר הוא עושה את צרכיו.
2. הוא צריך להבין בקשות פשוטות. "בוא הנה", " תביא לי בבקשה את המכונית מהשטיח". כדי שנדע שהוא מסוגל ללכת לשירותים או לסיר כדי לעשות את צרכיו.
3. לעיתים רבות נראה שהוא הולך הצידה או אפילו מתחבא כדי לעשות את צרכיו. הדבר מלמד אותו על המודעות שלו לעשיית הצרכים.
4. לעיתים הפעוט יבקש להוריד את החיתול או יבקש לשים תחתונים כמו החברים בגן.
5. חשוב שנראה איזושהי מוטיבציה ורצון להיות גדול, לעשות לבד, להצליח.
6. חשוב שידע לפשוט את בגדיו באופן כזה שיצליח לעשות את צרכיו לבדו.
7. הוא צריך להכיר את הבית שלו ולהבין את המרחב כדי שיצליח להגיע לשירותים ולדעת כי זה המקום בו עושים את הצרכים.
מה עובר עליהם?
כשנגשים לתהליך הגמילה חשוב שנבין כי עד כה ילדינו היו תלויים בנו ובחיתול לעשיית הצרכים. תהליך הגמילה זו חוויה חדשה בה הם נדרשים לוותר על התלות הזו ויחד עם זאת הם נדרשים לוותר על הצרכים שלהם בכל פעם מחדש. לחלק מהילדים הפרידה תהיה יותר טובה וקלה ולחלק הפרידה תהיה קשה ומתסכלת. הבנה של המצב הזה ושל החשיבה הילדית תקל עליכם לתמוך בהם ולעזור להם להיפרד ולשחרר באופן טוב ובריא. נסו לראות זאת ככלי וצידה לדרך עבורם בתהליכי פרידה עתידיים. ככל שידעו שההורים שלהם שם בשביל לתמוך בהם ברגעים הקשים כך לא יחששו להיפרד בשלבים מאוחרים יותר בחייהם.
כדי להקל נסו להימנע מלהתחיל פשוט ביום אחד. הכירו להם את הסיר ואת השירותים עוד קודם, הציעו להם לעשות את הצרכים בסיר בבית או באופן ייזום לפני האמבטיה בכל יום. ראו את התגובה, אם יש התלהבות ושמחה או נמנעות. כך תוכלו לחוש גם את הבשלות שלהם.
בנוסף, נסו לבדוק אם הם בשלים לעשות צרכים ישירות בשירותים או דווקא מעדיפים לעשות זאת בסיר, כך השליטה והפרידה מהקקי תהיה בשליטתם והם ירגישו שהם חלק מהפרידה מהקקי והדחתו בשירותים.
יאללה מתחילים!
דברו איתם על זה שמחר מורידים את החיתול. ספרו לסבתא, לגננת, לחברים ולכל מי שאפשר שאין יותר חיתול כך ירגישו שאתם גאים בהם והם מסוגלים לעשות את זה. יחד עם זאת על תגזימו, תנאמו ותדברו על זה בלי סוף, כדי שלא ירגישו מכבש לחצים גדול מצדכם ומצד הסביבה.
כשלב הכנה זכרו לקפל שטיחים, לקנות הרבה תחתונים ומכנסיים דקים ולשים איזשהו מגן על הספות. כל דבר יסייע לכם להוריד את מפלס הלחץ מחורבן הבית. חשבו גם אם אתם מעדיפים להוריד בכלל את החיתול ביום ובלילה או לעשות זאת בשלבים. כל ההחלטות כשרות רק תחליטו עליהן יחד.
קומו בבוקר, תורידו את החיתול, הלבישו תחתונים ותזכירו שאם יש פיפי או קקי עושים בשירותים. קחו בחשבון שבימים הראשונים יהיו פספוסים ואפילו הרבה. עד היום החיתול ספג וצריך להתקיים תהליך של הפנמה והבנה שכל פעם שיש פיפי צריך להיזכר דקה לפני ולא דקה אחרי וזה לוקח זמן. יש ילדים שזה ייקח להם יום ויש כאלו שיידרש להם גם שבועיים, חודש ואף יותר.
נסו להימנע מלהציע כל הזמן או להושיב שעות על הסיר. זה לא יעזור וזה בעיקר יעשה את התהליך שלכם. חכו שיבקשו ותעודדו כשלא מפספסים. במצב של פספוס הימנעו מלכעוס או מלנחם יותר מדי ולהגיד לא נורא. פשוט תגידו "קקי ופיפי עושים בשירותים" ותחליפו בגדים. מתי אתם כן יכולים להציע לעשות? בצמתים, לפני שיוצאים לגינה, לפני שמשחקים על השטיח, לפני שיושבים לאכול, לפני שנכנסים לגן. כל מיני צמתים כאלו שיעזרו להם רגע לחשוב אם צריך או לא. במידה ותקבלו תשובה שלילית תכבדו אותה. גם אם יהיה פספוס כמה דקות אחרי זה בתחתונים. הם צריכים לדעת שאתם סומכים עליהם ויודעים שהם יצליחו כדי שיצליחו לסמוך על עצמם. עימותים ומאבקי כוחות סביב נושא הגמילה רק ייקשו על הגמילה. נסו לראות איך אתם מצליחים לקחת צעד אחד אחורה ולא להביע אכזבה גדולה מדי או שליטה גדולה מדי מצדכם.
לסיכום, תהליך גמילה הוא אבן דרך התפתחותית הכרחית ומרגשת. רוב ילדי הגן ישלימו את השלב החשוב הזה בדרכם לאוטונומיה ועצמאות וירגישו גאווה גדולה על ההצלחה שלהם.
זכרו כי יחד עם ההתרגשות לעיתים הדרך יכולה להיות מאתגרת. הגיעו מוכנים לגמילה, חשבו יחד על כל הדברים שיוכלו להקשות עליהם ועליכם ואיך תצליחו להגיע בטוחים בעצמכם ובהם על היכולת שלהם להצליח. בדקו עם עצמכם עד כמה אתם מאפשרים עצמאות. ולא רק בהיבט הפיזי אלא גם בפן הרגשי וביכולת שלכם לאפשר בכי ותסכול ולהכיר בהם כפן טבעי ובריא של התפתחות. כל אלו יאפשרו לכם להכין את הילד שלכם באופן טוב לגמילה הדורשת ממנו רמה גבוהה של שליטה ולקיחת אחריות על צרכיו.
זכרו, תהליך הגמילה יגיע במוקדם ובמאוחר, אין אפשרות להימנע מזה. כשזה יגיע הוא ירגיש גדול וזה רק יחזק אותו לקראת אבני הדרך הבאות שלו בדרך לעצמאות שלו ולביטחון שלו בעצמו. אם תצליחו להבין ולהכיר בכך שאתם שם רק בשביל לתמוך בו במסע שלו אתם בדרך הנכונה.
בהצלחה!