בשבועיים האחרונים הרגשתי איך הסבלנות ההורית שלי חומקת לי בין האצבעות. במהלך חודשיים של חוסר וודאות נוצרה לבסוף שגרה. שגרה שהצלחתי לחיות איתה ואפילו נהנתי.
בשבועיים האחרונים היא שוב הופרה ואיתה גם הסבלנות שלי. פער הגילאים בין שלושת ילדי, הצרכים השונים, דחיקת הצרכים שלי הצידה, הזום הכיתתי ובעיקר חוסר הוודאות איך תראה השגרה החדשה הביאו אותי לקצה. נקודת השבר אצלי בא לידי ביטוי בחוסר סבלנות לתגובות שלי אליהם.
שלא תטעו, אני מבינה אותם. גם הם לא לגמרי מפנימים מה הולך לקרות. גם הם צריכים להתמודד עם שגרה חדשה, אנשי צוות חדשים, ימים קצרים, מסכות, אישורים רפואיים ומה לא, אבל אחרי חודשיים בבית איתם וכל הניסיונות שלי לתת מענה מלא לכל הצרכים שלהם 24/7 נשברתי ועם השבר הגיעו גם הצעקות האיומים ומה לא. כל בוקר קמתי עם רצון לשינוי והלכתי לישון עם רגשות אשם.
אז אחרי שבוע של שגרות בוקר לא מהמוצלחות שהיו לנו, היום הבנתי שאין לי ברירה ואני חוזרת לקחת אחריות על התגובות וההתנהלות שלי בבית. בסופו של דבר אנחנו "המבוגר האחראי" וזה מגיע עם יתרונות וחסרונות והם שם, לאורך כל המסע ההורי שלנו, מהרגע שהם נולדים.
חמישה שלבים קצרים לשינוי - אז איך זה קרה?
להבין אותם – כדי להצליח לייצר שינוי דבר ראשון צריך להבין אותם. הימנעו מלעשות דה לגיטימציה לתחושות שלהם. גם אם הן מוגזמות, לא הגיוניות או נראות לנו מטופשות, הן שלהם. ילד שהרגיש בילדות שההורים שלו לא הבינו אותו או העבירו לו מסר שהוא לא מסוגל, עלול לשאת איתו את התחושות האלו גם לבגרות. נסו לחשוב יחד בערב על כוס יין מי זה הילד שלכם? כל ילד הוא אחר, מפעיל אותו משהו אחר, קשה לו משהו אחר, התפקיד המשפחתי שלו הוא אחר,המסע שלו בעולם הוא אחר והוא שלו. נסו להבין את הילד שלכם וכך גם תוכלו לתמוך בו ולא להראות לו כל הזמן במה הוא לא טוב ואיך הוא מאכזב אתכם – זו האחריות שלכם.
בנוסף, זכרו שילדים מפעילים אצלנו דברים ולוחצים לנו על נקודות כואבות שגורמות לנו להתפרץ. אל תכעסו עליהם על זה! זה התפקיד שלהם והם נדרשים לבדיקות האלו כדי להבין את העולם. האופן שבו הם מבינים את עצמם תלוי בדרך ההתנהלות וההתייחסות שלנו אליהם.
חשוב לציין שגם בגילאים צעירים יותר מאוד חשוב לתמלל עבורם את הרגשות או הרצונות שלהם כדי שיידעו שאנחנו מבינים אותם וכך הם ידעו להסביר את עצמם בהמשך. בהקשר שלי הבנתי איך הבכי והאכזבה האוטומטית שלהם מפעילה אותי והבנתי שכל עוד זה מפעיל אותי ואני מתפרצת אין לי סיכוי לייצר שינוי.
חוקים ברורים – רוצים ילדים חזקים, עצמאיים ובטוחים בעצמם, תראו להם שאתם סומכים עליהם.
תגדירו חוקים ברורים בבית על מנת שידעו מה מוטל עליהם. גם בגילאים צעירים יותר כמו שנתיים או שלוש. הפרידו בין עונש שלרוב לא יוביל להבנה והפנמה, לבין הכרה בהשלכות למעשים שלי. עונש לרוב יגיע בהפתעה, לדוגמא: "השתוללת בבית והרבצת לאח שלך, לך לחדר". במרבית המקרים העונש גם יגיע בהתלהמות וצעקות מצידנו והרבה בכי ועצבים מצידם. אף אחד לא מנצח.
לעומת זאת ברגע שנגדיר חוקים ברורים בבית ברגע של נחת ונסביר מהן ההשלכות למעשים, כך אנחנו נאפשר להם לבחור איך לנהוג. כך גם נוכל לאכוף את החוקים שהגדרנו בצורה טובה יותר. לדוגמא: אצלנו עושים בבוקר את המטלות לפני ארוחת בוקר. הבוקר אחד הגדולים שלי לא הסכים והתעצבן שהזכרתי לו שקודם מתלבשים ואז אוכלים. במקום להתעצבן חזרה פשוט אמרתי שוב שאצלנו אלו החוקים וזה המצב והמשכתי בענייני. הוא התלהם וכעס אבל הבין שזה לא משרת אותו והלך להתלבש. כשהגיע לבוש הגשתי לו את הצלחת. כך בעצם הראתי לו שהתנהלות תקינה בבית מסייעת לו ולי ומאפשרת שגרה בריאה וברורה שמונעת צעקות.
איפוק – אחד הכלים החשובים ביותר והוא מגיע עם סבלנות גדולה מצידנו. איפוק הוא הבסיס שאפשר לי לעשות את השינוי הבוקר. ככל שאני מאופקת וברורה ביחס למה שאני מצפה מילדי, כך הם מבינים שאני לחלוטין יודעת מה אני עושה ואומרת. אני לא מתלהמת, כועסת, צועקת אלא אומרת בנחת מה הציפייה שלי ומה החוקים. כך אני מראה להם שאני בשמחה אעזור להם או אהיה שם עבורם ואכין להם לאכול או אעשה קוקו, אחרי שהם עמדו בחוזה הביתי שהגדרנו. זה לא פשוט ומאוד קשור למצב הנפשי בו אנחנו נמצאים, איך היה היום שלנו, עד כמה הילדים שלנו מפעילים אותנו. אך בסופו של דבר זו האחריות שלנו לעשות שינוי בבית ולהבין איך לעשות זאת.
יצירתיות – ילדים רוצים לשחק, להנות, לחקור וזו עובדה. אין להם מוטיבציה פנימית לסדר, לעשות שיעורים, להתלבש או לצחצח שיניים. כרגע הם זקוקים להכוונה שלנו ולמוטיבציה חיצונית כדי שזה יקרה וכל ילד זקוק למוטיבציה אחרת . ככל שנשקיע בכך ולא נוותר להם הם יפנימו את החוקים והמוטיבציה תהפוך לפנימית כשיגדלו. אם אתם מרגישים שאתם מסוגלים רגע להוריד את המגננות ותסכול הבוקר נסו להיות יצירתיים. נסו לעודד אותם עם מוטיבציה שאתם יודעים שתעשה את העבודה, תסייע להם להרגיש שהם הצליחו ולא תוריד אותם ותגרום להם להרגיש שהם מאכזבים אתכם.
והכי חשוב! יצירתיות לא באה על חשבון הגבול. ניסיתם והצעתם, במידה ואין שיתוף פעולה עוצרים את הכל ועושים את הפעולה באופן פיזי. לדוגמא, ללכת כמו דובים/אריות/פילים למקלחת או לצחצוח שיניים ( כמו שקרה הבוקר עם הקטן שלנו בין 2.5) או לסדר את הצעצועים עם שיר סידור שאוהבים במטרה לסיים עד שנגמר. אם לא זורמים, להסביר שצריך להתקלח ואפשר לבחור איך הולכים. אם יש צורך אז פשוט לקחת, גם במחיר של תגובה פחות נעימה מצידם. גם כאן חשוב מאוד להיות מאופקים ולא לכעוס עליהם על כך שבודקים.
מילה טובה – נסו לנתב את המוקד לרגעים בהם הם כן הצליחו במשימה. כן הצליחו להרגע או שיתפו פעולה. תשבחו אותם על כך ונסו להמנע מעקיצות והתמקדות במה הם לא הצליחו. זה כל כך משמעותי ומראה להם שאתם גאים בהם וכך הם גאים בעצמם. היכולת שלנו לתת להם רגע ללמוד ולהצליח בסוף זה פועל יוצא של היכולת שלנו להבין אותם, להגדיר חוקים ברורים ומובנים, להיות יצירתיים ולהיות מאופקים כדי שילמדו שהם מסוגלים. זו המתנה שלנו מהעבודה הקשה – להסתכל עליהם מחייכים בידיעה שאנחנו סומכים עליהם והם הצליחו. זה אולי דורש יותר תכנון והתמודדות אך בסופו של דבר שווה את ההשקעה. לעומת זאת פחד מהתגובה שלהם ורצון כל הזמן שהדברים יהיו בטוב ובלי בכי מצידם, לא יביא אותנו לנקודה הזו. הלמידה הזו תלוייה בעיקר בנו וביכולת שלנו להגדיל את המיכל שלנו ולהכיל גם את הטוב אך גם את הקושי, התסכול והכעס עלינו ועל העולם.
הקורונה שבשה אותי ואני בטוחה שעוד הורים רבים בעולם. עם היציאה מהבתים והחזרה לשגרה ישנה חדשה קחו את הזמן להבין את הקושי שלהם, שלכם. מצאו את הנקודה בה אתם מרגישים מספיק חזקים לדבר עם בן/ת הזוג על מה מפריע לכם ואיך אתם יכולים לעשות שינוי. בסופו של דבר הכל מתחיל מבפנים, מנקודה אחת קטנה שבה הצלחנו למצוא את הסבלנות לשפר לעצמנו את היום.
תהיו בריאים!