כמה אנחנו באמת נותנות צ'אנס לאבא של התינוק שלנו להיות אבא?
אמא מהגן של יהב ותום שלי שאלה אותי לפני כמה ימים " באמת נראה לך שזה בסדר שאני אסע לסוף שבוע ואשאיר את הקטן עם אבא שלו? הוא יסתדר?" אז לשאלתך - אם תאמיני שהוא יסתדר ותתני לו את ההרגשה שאת סומכת עליו, אז הוא יסתדר ואת תופתעי שנהנית קצת מהלבד שלך והם נהנו מהביחד שלהם.
בהרצאות שלי לאמהות טריות אני רואה כמה תסכול נובע מהתחושה שהן אלו המגדלות את תינוקם כמעט לבד. בן הזוג לא לוקח יוזמה, לא מבין אותן, לא משתף פעולה ולעתים אפילו לא נוכח. זה מאוד מקומם ויוצר קשיים רבים אך לעיתים נשאלת השאלה, האם אנחנו באמת מאפשרות לו להיות שותף?
בפועל, אנחנו אלו שמכירות את הילד שלנו טוב מכולם וגם מאבא שלו, ולמה זה קורה? אנחנו אלו שנמצאות בחופשת הלידה בבית ונאלצות להתמודד עם המון סיטואציות בתושייה רבה. לנו יש את היכולת להתאמן כל הזמן, לזהות מה התנוחה שהוא הכי אוהב בבוקר, איזו תנוחה הוא אוהב בצהריים, איך הוא רגיל לאכול את הבקבוק, מתי הוא צריך גרעפס ועוד אי אלו הבנות ותובנות מופלאות כל יום מחדש.
והאבא? מגיע בערב עייף מהעבודה וברגע שהוא מחזיק את התינוק, הקטן ישר מתחיל לבכות, האבא מתחיל לקטר וחש אי נוחות ואנחנו מהר מאוד מעדיפות לקחת את המושכות לידיים. המשפטים הנפוצים שאני שומעת מאמהות טריות בהקשר הזה הם: " הוא מעדיף אותי" "מה? אני אתן לו לבכות?" "הוא יודע מה הוא רוצה והוא רוצה את אמא שלו?" "רק הציצי מרגיע אותו"
אז זהו, שזה לא בהכרח צריך להיות ככה - דווקא בגלל שאנחנו אלו שנמצאות שם כל היום ויודעות כמה זמן לוקח לזהות את הצרכים, ללמוד להרגיע אותו ולהבין אותו, צריך לתת גם צ'אנס אמיתי לבני הזוג שלנו להבין את זה ולתרגל את זה בהנחה שלהם זה ייקח הרבה יותר זמן כי הם בפועל נמצאים שם הרבה פחות ומה לעשות שגם אין להם ציצי...
אז מה עושים ? משנים גישה. מבינים שכשתינוק בוכה על אבא שלו הוא לא בוכה כי רע לו או שהוא נמצא באיזושהי מצוקה מאוד גדולה - הוא בוכה כי הוא פחות רגיל להיות על אבא שלו. וכמו כל דבר בחיים - ברגע שהוא ילמד להיות על אבא שלו הוא יתרגל ואף ייהנה מזה וגם האבא.
ואיפה אנחנו נכנסות לתמונה? מדרבנות את בן הזוג שלנו להיות שותף, להתמודד איתו לבד, גם במחיר של לצאת מהבית ולאפשר להם זמן איכות יחד. באמת להאמין שהוא יכול להסתדר איתו ולאפשר לו לעשות את הדברים בדרך שלו. אולי זה לא יהיה משולם אך זה יהיה שלהם...
ככל שנאפשר להם להיות יחד ובאמת נאפשר, הם ילמדו ליהנות אחד מהשני ולנו תהיה האפשרות להוריד את עול האחריות מדי פעם ולהיפגש עם חברות, לעשות ספורט או סתם לצאת לטייל, בידיעה שהשארתי את הקטנטן בידיים הכי טובות שיש, בידיים של אבא שלו.